<h1>שו"ת זכרון יהודה — לרבינו יהודה בן הרא"ש סימן קי"ג</h1>
<h2>דף כג:</h2>
תשובה. גבירי. הגיעונו שני כתביך הנחמדים מזהב ומפז רב. ועמדתי על כתבך לחכם ה"ר אברהם נר"ו בענין האלמנה שהוציאה גט ותובעת כל כתובתה, וגם עמדתי על תשובתו על כתבך. ואני רוצה לשאת ולתת עמך במלחמתה של תורה, ואת והב בסופה. מי שמת והוציאה אלמנתו גט, ויש לה עדים שנמסר לה בחיי בעלה, ויצאו בעלי חוב מאוחרים לשטר כתובתה והיה בזה לגבות כל כתובתה כגרושה, והבעלי חוב אומרים שלא תגבה רק חצי נכסי המת בלבד כתקנת טוליטלה באלמנה והם יגבו השאר בחובם, וטענתם כי גירושין אלו קנוניא היו כדי לסלק הבעלי חוב, שהרי אחרי אלו הגירושין מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב, ועל כל בית דין לסלק כל קנוניא מן העולם. האמת שמוכיח במסכת ערכין [כ"ג ע"ב] שאף על פי שעשו כן דרך קנוניא, כיון שהבעלי חוב או הלוקחים יודעים שיש עליו כתובה, הם הפסידו את עצמם. ואף על פי שחשו בכמה מקומות לקנוניא, יש בנידון שלפנינו הטעם הנזכר דמידע ידעי. אבל יש לנו לבוא מצד אחר לעזור קנוניא זו, דתנן בפרק הכותב [כתובות פ"ט ע"ב] כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש אשתו והחזירה על דעת כתובה הראשונה החזירה. וכיון שזה הנידון, והיא אשה זו, ישבה תחת בעלה אחר הגט ונתייחדה עמו, אין לך חזרה גדולה מזו, דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. אלא שיש לבעל הדין לחלוק ולומר, דהאי והחזירה היינו שחזר ונשאה, בההיא הנאה דנשאה ויתרה כתובתה הראשונה לגבותה מכח גירושין ועומדת לגבותה באלמנות או גירושין שניים, אבל ביחוד דלא הויא נשואה אלא ארוסה, דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואימא בעל לשם קדושין, ולא ארוסה ודאי אלא ספק דהא אם זנתה לא תיהרג על ידי יחוד זה, בהא ליכא למימר ויתרה כתובתה הראשונה, ויכולה למגבי כתובתה עיקר ותוספת מחיי הבעל שנתייחד עמה. הגע עצמך, אם גירשה בעלה ופרע לה ושוב נתייחד עמה, וכי כתובה יש לזו מפני יחוד זה. אבל אם נשאה אז יש לה כתובה מתנאי בית דין, דהיינו מנה. ובשם נישואין דאית לה כתובה מתנאי בית דין אפילו לא כתב לה בההוא, בזה דאמרינן והחזירה על דעת כתובה הראשונה החזירה, אבל בשם יחוד דלית לה כתובה מתנאי בית דין לא אמרינן על דעת כתובה הראשונה החזירה. אלא שיש להשיב ולומר דחזרה זו אצל אשה זו שאנו דנים עליה גדולה מיחוד גרידא, שהרי ישבה בביתו וברשותו, וכל העולם אומרים עליה פלונית אשת פלוני, והויא לה כנשואה מכח חזקה שהיא גדולה ששורפין וסוקלין עליה, ואמרינן בה על דעת כתובה הראשונה החזירה וכו'.
